זה התחיל מזה שהייתי מאוכזבת מהקורס, מזה שכעסתי איך במקום לקחת קורס סטנדרטי נקלעתי לניסוי הזה. המשיך בשמחה שיש פלטפורמה שמאפשרת לי לפרסם את הגיגיי, התלהבות כשראיתי שמישהו ממש קורא את מה שכתבתי וטורח לקשר לפוסטים שלו, שוב אכזבה שהנושאים שהצעתי לא זכו למענה, אז הצטרפות למחנה הגדול כדי לנסות לעבור את המשבר הזה באפס תקלות, ולבסוף בגאווה על התוצר – בד בבד עם בושה שלא תרמתי לו מספיק.
מתחילת התהליך ועד היום אני חשה קצת כקורבן של ניסוי, של משהו בחיתוליו שלא יודע מהו.
וחבל. כי בדיעבד יכולתי להפיק ממנו יותר וגם יכולתי לתרום יותר. זה כמעט מצטרף לעוד רשימת קורסים שלקחתי כדי לעשות וי. ולמה כמעט? אני אפרט:
בשבועות שקדמו להרשמה לסמסטר ב’, הצלחתי להיכנס לפורום. נכנסתי כי חייבים. כי צריך לענות על משימות, כי צריך להראות נוכחות. ראיתי שמיכל כהרגלה שולטת שם ביד רמה בעניינים (בחיוב אני מציינת זאת) ואני צריכה לתת גז כי מסתיים הסמסטר. בעודי מחטטת בפורום אני מגלה שלמעשה לא הבנתי את הרעיון של הקבוצה!
נדהמתי שאני בעצם חלק מפרויקט מצוין! ויחד עם זאת שואלת את עצמי (באיחור) איך לא חשבו על זה קודם. מיד הצטרפתי כמשתמשת נלהבת מן המניין. הכנסתי המלצות, הוספתי תגובות, העלתי שאלות וקיבלתי רעיונות נפלאים לסמסטר הבא.
הדבר שאני כה דוגלת בו ביומיום לגבי knowledge sharing בעצם קורה כאן באופן כל כך פשוט ושימושי.
הפרויקט אילץ אותי להיכנס לפייסבוק ונוכחתי לדעת שהוא שימש כפלטפורמה נפלאה לפורום. פשטות ההקמה, הנגישות לכל והתרומה הגדולה של הרעיון הפתיעו אותי לטובה.
זאת ועוד: השבוע התכתבתי עם חברות במייל ודנו בכמה סוגיות אימהיות (האם להכין עוגת רכבת או עוגת גן חיות ליום ההולדת השני של בני). על הדרך המשכנו להתכתב על עוד דברים ובהשראת פורום הסטודנטים הצעתי להן בחצי חיוך – בואו נעשה פורום אימהות פרטי לצ’יטוט בסוגיות שמטרידות אותנו. מיד קיבלתי תשובה מאורית הלומדת איתי “את לא יכולה להגיד שלא למדת כלום מהקורס של סוגיות בניהול…”
ובדיוק בדיוק כשזה מתחיל להיות מעניין, הסמסטר מסתיים. כשסופסוף הבנתי לאן היינו אמורים להגיע, למה התכוון המשורר, נשארתי ללא כתובת להתלהבותי….
2 תגובות
למה “ללא כתובת”? אנשים קוראים את מה שאת רושמת
michal |
28/01/2010 | 22:09
נראה לי שהתנודות בין אכזבה להתלהבות היו אופייניות לקורס הזה ולא רק אצלך. אני מקווה שבסוף נשאר טעם טוב ומעריכה את המאמץ לא להרים ידיים גם כשהיה נראה לך שלהירשם לקורס בלמידה מרחוק היה טעות ידועה מראש.
שיהיה בהצלחה!
קרן
קרן ליפינסקי |
01/02/2010 | 13:04